"יצירתיות היא יותר מסתם להיות שונה. כל אחד יכול לעשות דברים בצורה מוזרה, זה קל. מה שקשה הוא להיות פשוט כמו באך. לעשות את הפשוט, את המדהים והפשוט, זו יצירתיות"
- צ'ארלס מינגוס
בחרתי במקצועות המחייבים בקיאות בטכנולוגיות חדשות: למדתי קולנוע וטלויזיה באוניברסיטת תל אביב, צילום במרכז הבינלאומי לצילום בניו יורק, וכמה שנים מאוחר יותר גם עיצוב גרפי ממוחשב, בדיוק בתקופה שבה האינטרנט הגיע לישראל, מה שחייב שליטה במיומנות נוספת.
בצעירותי חשבתי ששליטה בטכניקה ובטכנולוגיה היא הדבר החשוב ביותר, שהרי קשה להתבטא בלי לשלוט בשפה. אך הטכנולוגיות השתנו והתחלפו ללא הרף: בשנות ה-80 למדנו לצלם במצלמת קולנוע סופר 8 ו16 מ"מ, וצילום סרטון אנימציה קטנטן חייב עבודה מפרכת של ימים שלמים, ציור על גבי שקפים וצילום שלהם שקף אחר שקף. מצלמת הוידאו היתה אז כבדה ומסורבלת וסימלה את "הדבר הבא"...
כשלמדתי צילום ביליתי שעות ארוכות בחדר החושך בין כימיקלים שכל מטרתם להפיק מחומר בעל שם האקזוטי "יודיד הכסף" את התצלום היפה שלא יתכלה לנצח, על גבי נייר אילפורד או קודאק - לניואנסים של כל נייר היתה אז חשיבות רבה...
ואז- הופיעה תוכנת הפוטושופ, ומיד אחריה המצלמה הדיגיטלית, והן שינו כליל את כללי המשחק. לא עוד פיתוח נגטיב מוקפד והמתנה מורטת עצבים למעבדות צבע שלעתים רחוקות הדפיסו את הגוון הנכון ואת הקונטרסט הרצוי. התוודעתי אל תוכנות שהיו אז המילה האחרונה, אך מהר מאוד התחלפו בתוכנות משוכללות יותר, מאז ועד עצם היום הזה הן משתדרגות ללא הרף, בור ללא תחתית. עם האינטרנט נולדה גם תוכנת הפלאש שכמו "סגרה מעגל" עם לימודי האנימציה באוניברסיטת תל אביב.
במבט לאחור אחרי שנים רבות של עבודה כצלמת וכמעצבת גרפית, אני יכולה לומר שכל טכניקה חדשה שלמדתי היתה נכונה לזמנה, והתחלפה בטובה יותר. לעומת זאת - תכנים שלמדתי וחוויתי, במהות ובקונספט, נשארו בעלי ערך רב גם כיום, ואולי אף נעשו בעלי ערך רב יותר ממרחק של זמן. רעיונות פילוסופיים בכלל ובפילוסופיה של האמנות בפרט, יצירות האמנות הפלסטית, תיאטרון, ספרות, שירה, זרמים שונים בקולנוע, מוזיקה וכו'... אמנים שהשפיעו עלי אז נשארו אהובים גם אם הטכנולוגיה בה השתמשו כבר התיישנה.
הרוח ניצחה את החומר.
בעבודתי לאינטרנט - עיצובים שהיו בהם פשטות ונקיון חזותי, שימוש מושכל בטכנולוגיה באופן שלא כופה את עצמו על התוכן אלא משרת את המסרים - נשארו ברשת שנים רבות, למרות התזזיתיות של המדיום החדש.
נוכחתי לדעת שקל מאוד להרשים, ליצור אפקט. הרבה יותר קשה ליצור הזדהות רגשית, סקרנות ורצון לבדוק את המוצר / השירות /התוכן / היצירה שלך, כלומר-לגרום לצד השני להשאר איתך גם לאחר שפגה ההתלהבות הראשונית. וזה התפקיד החשוב ביותר שיש לי כמעצבת - לחבר בין הטכנולוגיה והמדיום למסרים שהלקוחות רוצים להעביר. בעידן של הצפה באינפורמציה ובערוצי תקשורת, המשימה אינה פשוטה, במיוחד במידע האינטרנטי - בהקלקה אחת הגולש/ת עובר/ת הלאה, אם לא הצלחת ליצור עניין וסקרנות.
ורד נבון